הדרך רצופת המכשולים לאקדמיה

174 ווקאא איאיו איאוקללי אותו והתעקשתי שגם הוא ישמע אותי . העמדה שלי הייתה תקיפה ובלתי מעורערת . הייתי נחרצת ועקשנית, וזה היה מספיק כדי להשתיק אותם . ההסכמה שלהם בשתיקה הספיקה לי . לא רציתי תמיכה או עידוד, ביקשתי שיניחו לי להמשיך את דרכי . הבטחתי להביא להם כבוד, ולהסיר את החשש . החלטתי שאהיה דמות מופת לבנות אחרות . המשכתי ללימודים בתיכון, שהיה ממוקם בכפר מרוחק מהכפר שלי, רק כדי ללמוד ולסיים בהצלחה את שתים – עשרה שנות הלימודים עם תעודת בגרות מלאה . היינו רק שלושה תלמידים במחזור שקיבלו תעודת בגרות . זה היה אירוע מיוחד, כי זה לא קרה בעבר . הייתי על גג העולם . תחושת ההצלחה הייתה אדירה, והגאווה האישית לא יכולה להיות מתוארת במילים . סיימתי ארבע שנים של לימודי תיכון בכפר מאוד מרוחק, והצלחתי לרכוש את האמון שלהם ; שמחתי והדבקתי את כל משפחתי בשמחתי ; גרמתי להם להיות גאים בהישגיי ובהצלחתי ; שכנעתי אותם שזו התחלה של דרך חדשה — הדרך לאוניברסיטה, שממש תתחיל עוד מעט . בניגוד לפעם הקודמת, שבה הייתי צריכה להילחם על זכותי ללכת לתיכון, הפעם, כשהזכרתי את האוניברסיטה, הם שתקו . לא הייתי צריכה לשכנע אף אחד,...  To the book