י אקּוס יאְּיא יבואא 97 על פניו, סיפור ילדותם של הוריי מכשיר אותי ואת שני אחיי הגדולים ממני להיכנס לתוך התבנית של דור ראשון להשכלה גבוהה . עם זאת, אנחנו יכולים לזהות את עצמנו כסוג של יוצא מן הכלל, אבל לטובה . אלא שהסיפור הופך למורכב יותר כאשר בוחנים אותו ממבט קרוב, ממרחק שאינו מאפשר היענות לקטגוריות סטטיסטיות וכמותיות, וכמקרה יחידני שאינו מאפשר בקלות לגזור ממנו תובנות כוללניות על הנושא . מדוע ? כל הורה רוצה שילדיו יהיו במקום טוב יותר מזה שהוא או היא נמצאים בו או היו בו . זו נראית לי שאיפה הורית "טבעית" . הכוונת הילדים להשכלה היא דרך מקובלת לשם מימוש יעד הורי זה . במשפחה שלי המוטיבציה להשכלה והדרבון המתמיד של הוריי את אחיי ואותי ללימודים היו שגרת חיים ברורה מאליה : הוריי בחרו את מקומות המגורים בהתאם לאיכות בתי הספר בסביבה, והם ידעו להתעקש לרשום אותנו לבתי הספר היותר טובים . לימודים, ובכלל זה לימודים אקדמיים, היו אצלנו ברירת מחדל . אחיי הגדולים ( והמקסימים ) הם בעלי תארים, ורוכשים ידע בדרכים מגוונות . הם תמיד היו בסביבה כדי לסייע לי בלימודים . חשוב להדגיש שמנקודת המבט של ההורים, לימודים ...
To the book