לקחים מהאוניברסיטה של החיים

90 ייוא ילואס אבו שבע שנים, ובית ספר תיכון של שנתיים או ארבע שנים . זה כמובן לא היה מספיק . מערכת החינוך הפלסטינית הייתה בעיקרה פרטית, והתרכזה בערים המרכזיות כמו שכם, יפו וירושלים . בבתי הספר היסודיים שקמו, כפריים רכשו בעיקר מיומנויות בתחום החקלאות וחיי הכפר, ובכך נותקו צעירים מחיי המודרניזציה שהייתה בעיר . סבתי גדלה בכפר מע'אר שבגליל, ומכיוון שנולדה ביישוב חקלאי, היא לא הגיעה לבית הספר . נוסף על כך, היא לא רכשה השכלה יסודית ולא הייתה חלק מדור שנות השלושים, אותם משכילים ומשכילות שהיו מעורבים במאבק הלאומי . היא גם לא הייתה חלק ממעמד הביניים או האליטות, שמתוכם צמחה מנהיגות נשית פמיניסטית באותה התקופה . יחד עם זאת, סבתא למדה ב"אוניברסיטה של החיים", רכשה כלים למוביליות חברתית וסייעה לנשים בסביבתה, שהיו במצוקה . לאחר נישואיה עם סבי, שהיה אימאם ואיש דת, היא נחשפה לידע דתי עממי ותיווכה אותו בסביבתה . היא הייתה גשר תרבותי בין מוסלמים לדרוזים בכפר לאחר מלחמת 1948 . היא הושפעה מאוד ממנהגי העדה הדרוזית ואימצה חלקים ממנה בכל הקשור ליחסים בין גברים לנשים במשפחה . לעומת זאת, אמי, סיהאם, נולדה בשנת ,...  To the book