חיים של הכול או כלום

48 אילי יאלא להרים את הראש מהדף . מפעם לפעם הופיעו מחשבות, "את לא תצליחי, זה קשה מדי, את כותבת שטויות" . בכל פעם שמחשבה כזאת הופיעה, דחקתי אותה לפינה ואמרתי לה, אתמודד אתך בהמשך, אחרי הבחינה . הבחינה הסתיימה, ונשארתי אחרונה בכיתה . הבודקת כבר החלה להאיץ בי לסיים והגשתי, מבלי להרגיש שבאמת סיימתי . יכולתי לשבת עוד שעתיים לפחות ולהמשיך למלא את המחברת בכתב צפוף . יצאתי מהבחינה, ולפתע כל המחשבות שהדחקתי קודם הופיעו במלוא כוחן . תחושה קשה של כישלון ליוותה אותי במשך ימים ארוכים . והנה, אחרי כמה שבועות קיבלתי הודעת אס – אם – אס מהאוניברסיטה הפתוחה . הציון שקיבלתי בבחינה היה 92 . חשבתי שזאת בטח טעות, מיהרתי להיכנס לאתר של האוניברסיטה וגיליתי שה"טעות" חזרה על עצמה גם שם . בדיעבד, הייתי אמורה לחשוב, שהציון שקיבלתי מאשר את הכשירות שלי ללמוד לתואר ראשון, שאני ראויה להיות סטודנטית . אבל לא . חוסר האמונה בעצמי המשיך לכרסם בי . האמת, הרגשתי מתחזה, כאילו שלא מגיע לי הציון הזה . ככה עבר לו קורס ועוד קורס, עד שהשלמתי את כל לימודי התואר הראשון, וסיימתי בהצטיינות את התואר הראשון במדעי החברה והרוח . וגם אז,...  To the book