|
|
אורנה קסטל 130 הטווח שבין הדמיוני לממשי הללו ; בין השפה ההזייתית הפרטית לבין הממש של התרבות שיש בשפה . התנועה שם לא קלה — יש בה כל הזמן ויתור ואבידה . הנה הסבר להגיון התעריפים השונים של הטיפולים : כל אחד יכול לשלם עד גבול יכולתו והגבולות הללו הנם אישיים . המדבר יכול לתת במילותיו ככל שהוא מסוגל, ויש לעמוד על כך כדי שהטיפול יימשך כפי הצורך . לשלם כפי יכולתך לתת בטיפול . גם זו המצאה של אחר אנליטי . אחר ביותר ממובן אחד . האנליזה מחייבת אחר בכל מקרה ומקרה ובכל פגישה ופגישה . אחרת נכנס שם מיד הדמיוני של המטפל : זה חלל מובנה במפגש האנושי, והוא מאיים תמיד להתמלא בדמיוני של "החזק" . כדי להוסיף תיבה נוספת לעבודה עם האחר הקולנועי חשבתי על יצירה בדויה, תסריט פרי דמיוני . המחשבה הייתה להמציא את הסרט עצמו ולא רק לעסוק בפירושו . מיד התייצב הדמיוני לפעולה, בכך ביטל באחת את השלושה ) משום שהסרט שהמצאתי היה ללא החיצוניות החיונית של האחר ( והשיב לזירה את השניים לשעשוע אוטו – ארוטי . כשמדובר ביצירה לא אוטוביוגרפית צריך להישאר ב"על הדברים" ולא ב"את הדברים" . להישאר באוטוגרפיה של האחר . ואז כיף לוותר על כל מ...
To the book |
|
|