עודד מנדה - לוי 40 בליל השפות הזרות בלואר – איסט – סייד בניו – יורק, מקום מושבם של המהגרים היהודים, תיאר, בדומה לשופנהאור, במונחים של עינוי : "בתי הקפה של לואר – איסט – סייד", כותב ג'יימס, "נשמעו 73 פלישתהלאוזן הפנימית שלי כחדרי עינויים של השפה החיה" . 74 של השפה האחרת, שהיא, בלשונו, "סוכנת של הרס עתידי", עמדה להטביע את חותמה בתרבותו שלו, זו המארחת, זו של השפה האנגלית . ברומאן של הסופר היהודי – אמריקאי הנרי רות ואולי שינה 75 ( Call it Sleep ) , שהופיע לראשונה ב – ,1934 הפרספקטיבה של תרבות המהגרים הפוכה מזו של ג'יימס, והיא מעמידה את העיר, את הממד הצלילי של השפה האנגלית ואת החוויה האקוסטית בכללותה, כמחסום המפריד בין המהגר לאמריקאיות . ואכן, "כאן, ברחוב תשע", כותב רות ברומאן, "לא השמש הציפה את 76 האדם בצאתו מפתח הבית, כי אם קולות — מפולת של קולות" . המחסום הקולי, הצלילי, ממקד את חוויית ההגירה והזרות ביחס למקום . ברומאן של רות, שכונה "הרומאן הרועש ביותר שנכתב אי 77 נתפסת ההגירה כזרות של צליל ודיבור, כהימצאות מעבר פעם", לקו הגבול של התרבות המקומית, כהיוותרות תלושה של המהגר, ולו גם החלקית, מ...
To the book