ב מרחב, מרחק, חתך: 'מראה מקום' לגל ויינשטיין

עודד מנדה - לוי 32 מעין דגם מלאכותי, המאפשר, לכאורה, לקרוא את הנראה מתוך מורכבות אינסופית, לתפוס את הנוף, כמו להבינו . כך מישל דה סרטו בספרו המצאת היומיום : מי שמטפס לגובה [ . . . ] נחלץ מן ההמון הסוחף המערבל בתוכו כל זהות . [ . . . ] הודות להתרוממות זו אנו יכולים לקרוא את העולם, אנו יכולים להיות עין השמש, מבטו של האל . התלהבותו של דחף בוחן וגנוסטי . להיות אך ורק נקודה זו הצופה למרחוק, זו בדיית הידע, [ . . . ] הבדיה היוצרת קוראים, הופכת את מורכבות העיר לקריאוּת ומקפיאה את ניידותה העמומה לכדי טקסט שקוף . האם המארג רחב הממדים הנמצא בטווח הראייה שלנו הנו משהו השונה מייצוג, מתופעה אופטית מלאכותית ? [ . . . ] 57 העיר הפנורמית היא אחיזת עיניים ( simulacrum ) "תיאורטית" . ועכשיו המרה . כאשר אין מה שיעצור את המבט שלנו, המבט שלנו נישא רחוק מאוד . אבל אם הוא לא נתקל בכלום, הוא לא רואה כלום ; הוא לא רואה אלא את מה שהוא פוגש : המרחב, זה מה שעוצר את המבט, מה שהמבט נתקל בו : המכשול : לבנים, זווית, נקודת מגוז : המרחב, זה כאשר זה יוצר זווית, כאשר זה נעצר [ . . . ] . 58 "מראה מקום", העבודה של גל וינשטי...  To the book