|
|
יעל ( זַרְמִי ) פּוֹיָס 230 כבוד ומנהג . גם הרומן והיום איננו כלה וגם הנובלה בן החולות חשפו דילמות תרבותיות ופוליטיות פוסט – קולוניאליות והציבו בפני הלומדים אתגר קשה . כל הדיונים, הקריאה והכתיבה התחוללו בסביבה עתירת שפה, והשליטה או אי – השליטה בה השפיעו מאוד על אופני ההשתתפות של הלומדים . בקורסים אלה, שפעמים רבות העדפתי לכנותם מפגשי קריאה, ביקשתי לערוך מסע שיש בו מחד גיסא מפגש עם עולמות אחרים ומאידך גיסא בחינה מחודשת של העולם “שלנו“ בהשראת היצירה . העולמות האחרים נגלו ביצירות שנקראו וחזרו ונקראו במהלך מפגשי הקריאה . היו אלה ערבות קזחסטן והחיים בה ( והיום איננו כלה ) , סמטאות העיר המרוקאית ( בן החולות ) והעיירה הקולומביאנית ( כרוניקה של מוות ידוע מראש ) . אבל ככל שהעמקתי במסע וככל שחזרתי ובחנתי את תגובות הלומדים בכתב ובעל פה כך נחשפה בפני ה“אחרוּת“ שהייתה בתוכנו . היינו מורכבים מקבוצות של “אחרים“ ללא מודעות ל“אחרוּת“ זו אלא אולי ברפרוף, במחשבה חומקת, אך בוודאי לא באופן מושכל ומבורר . אחרוּת זו נבעה מלאומיותם של משתתפי הקבוצות, לשון האם שלהם, גילם, תפיסותיהם המגדריות, ניסיון חייהם ומוצא ...
To the book |
|
|