|
|
יוחאי אופנהיימר 124 שתי אלה נתפסו כעמדות ישראליות שהמזרחים סרבו באופן עקבי להזדהות עמן . זיהוי הדתיות המזרחית עם פרקטיקות פולחניות ועם ידע הלכתי הנלווה לידע מיסטי קבלי נמצא בשירתו של ארז ביטון : "אָבִי אָבִי / אֲשֶׁר עָסַק בְּעוֹלָמוֹת / אֲשֶׁר קִדֵּשׁ שַׁבָּתוֹת בְּעָרָק נָקִי / אֲשֶׁר הָיָה בָּקִי מֵאַיִן כָּמוֹהוּ / בְּהִלְכוֹת בֵּית כְּנֶסֶת" ( "דברי רקע ראשוניים", 1976 : 28 ) . זו הדתיות שמזוהה עם האב, ואילו הדתיות שמקושרת עם האם היא בעלת ממד מאגי : "אִמִּי אִמִּי / שֶׁהִרְחִיקָה רָעוֹת / בְּאֶצְבָּעוֹת צְרֵדוֹת / בְּהַלְקָאוֹת חָזֶה / וּבְשֵׁם כָּל הָאִמָּהוֹת" ( שם ) . צירוף גוונים שונים של דתיות שיוצרים עולם שלם ומספיק לעצמו של ידע ועשייה דתית, מופיע במרבית ההתייחסויות של מזרחים לנושא הדת . הדתיות, כפי שנתגבשה בישראל על ידי דור המהגרים הראשון, סימנה את נבדלותם האתנית, התרבותית, החברתית והמרחבית, את מיקומם השולי וניכורם ביחס למדינה ולממסדיה . היהדות פירושה היה לדידם העבר, בית הכנסת, זיכרון הילדות והמולדת ברמה הפרטית והקולקטיבית גם יחד : "אֲנִי רוֹצֶה לְהַנִּיחַתְּפִלִּין כָּל בּ...
To the book |
|
|