|
|
אורי דורצ ' ין 76 שיכורת הכוח , הוא תחושת ההכרח להתעמת עם המציאות . מדוע נדרש הכותב להעלות באוב את הבלוז בעת שהוא מחפש מטפורה לשחורות ? מדוע לא יישען על מוזיקה שחורה עכשווית ויאמר , למשל , שהפיגוע הרצחני השליך את האומה כולה לתוך ההיפ – הופ ? תשובתי לשאלה זו היא שחרף הקו האבולוציוני שכביכול מחבר בין הסגנונות , הרי שמעמדם ביחס לתרבות השחורה שונה בתכלית . ההנחה המונחת ביסוד השיח על אודות מוזיקה שחורה היא שהמוזיקה כרוכה בהווייתה של תרבות שחורה ולפיכך משקפת ומייצגת אותה בנאמנות . עם זאת , בתצורתה הפופולרית יש שהמוזיקה השחורה אינה נענית עוד לאתגר של ייצוג התרבות ובכך משתמטת כביכול מאחריותה ההיסטורית לשימור ערכי התרבות . ואמנם , כפי שאדגים בהמשך , רבים בקרב האוכלוסייה האפרו – אמריקאית נוטים לראות בהיפ – הופ ) או לכל הפחות בתצורות מסוימות שלו ( סטייה ממסורת של תרבות שחורה וטוענים שהוא מציג אותה בצורה מעוותת . בהקשר זה מעלה ההיפ – הופ לדיון בצורה חריפה מתמיד את הדילמות והקונפליקטים המלווים את המוזיקה השחורה הפופולרית לדורותיה . יותר מכל סגנון אחר נתפס ההיפ – הופ כביטוי נאמן של התרבות השחורה האו...
To the book |
|
|