שער שני הקולנוע החרדי כזרם

93 הקולנוע החרדי אינו יכול להיקרא קולנוע ישראלי מכיוון שהוא קולנוע "זר" לצופה הישראלי . אבל בניגוד לצפייה בסרטים זרים מתרבויות שונות, כמו סין, הודו או צרפת, התכנים והדמויות בסרט החרדי מוכרים היטב, ואולי משום כך קיימת תחושת אי – נוחות רבה ביחס אליהם . הקולנוע הזה מתנהל אמנם בשפה העברית, אך הוא מוּבנֶה בשפה תרבותית שונה, ייחודית ובעלת מרכיבי עלילה מובדלים עם גיבורים מזן אחר . בשל אופי התהוות היצירה החרדית כיצירה של מיעוט מגזרי ניתן לקבוע שהקולנוע החרדי חף מחיקוי ; הוא נוצר בגבולות ההלכה כתנאי הכרחי לשימור הצופים החרדים . לנוכח המוגבלות הזאת של הקולנוע החרדי יש באפשרותו לעצב סוגה חדשה בקולנוע הישראלי והאוניברסלי . השוני הבסיסי בשפה התרבותית ניכר לעין בעיקר בהצגת אופי החיים של הדמויות, בעיצובן ובסגנון האסתטי המיוחד להן . היצירה הקולנועית הצעירה מצביעה על בחירות קלאסיות בנושאים שאינם מעוררים מחלוקות : הבחירה בטוב, החזרה בתשובה, תיקון המידות . אין פלא שהיצירה החרדית הקולנועית מסויגת ומתוכננת היטב, ולכן ניתן להגדירה גם כמכוונת וכמותאמת לרצון הקהל . ובכן, מרלין וניג 94 הנחת היסוד בשלב זה פשוטה ...  To the book