ו. שאלות לא פתורות

רעיה מורג 228 האם היא משכיחה את הרוב בזכות המיעוט יוצא הדופן ? גם אם התשובה לשאלות אלה אינה חד – משמעית, העמדתן מחדדת את תרומת הקולנוע שנעשה בשנות ה – 70 וה – 80 בשתי התרבויות הן לייצוג הטראומה של התבוסה והן לערעור הסדר החברתי – לאומי . עם זאת, ברור כי ככל שתהליכי ההדחקה בשתי התרבויות ייעשו דומיננטיים יותר ויותר, הרדיקליות של הקולנוע בשנות ה – 70 וה – 80 לא תהווה חלק מתהליך קולנועי מתמשך של עימות עם העבר . ההשוואה הבין – תרבותית מעלה סוגיה נוספת שהעמדתה נראית לי חשובה, אף שהתשובה עליה אינה כלולה במסגרת חיבור זה : למה לא נוצר היימאט בארצות הברית ? כלומר, מדוע לא נוצרה בקולנוע האמריקאי יצירה המקבילה ל היימאט — יצירה רביזיוניסטית שקרית שעדיין קפואה בשלב ההדחקה ? הסרטים הרביזיוניסטיים האמריקאים, כמו רמבו , חושפים, למרות שונותם האידיאולוגית, את טראומת התבוסה . האם ההצלחה העממית העצומה של היימאט ) בשלושת ההמשכים של הסִדרה ( מעידה על כך שהמבנה החברתי הגרמני עדיין חשוף לדרכים סותרות בעיבוד טראומת העבר ההיטלריאנית ? האם דיון משווה בלא – מודע הקולקטיבי של שתי תרבויות קולנועיות יכול לחשוף את עוצמ...  To the book