ד. קולנוע, טראומה, גבריות

הגבר המובס 25 31 ומשולל מבט . רכישת השפה במובן את הכוח שבמסקוליניות, ונותר לא מיני הלאקאניאני ) בין אם מדובר בשפת הקרב או בשפת תהליך החיול בקולנוע האמריקאי, ובין אם מדובר ב"רגישות החדשה" בקולנוע הגרמני ( , גם היא אינה מכוננת מחדש את הסדר הסמלי ו / או את הסובייקט . הכחשת הטראומה של התבוסה ברובד הטקסטואלי הגלוי, כמו גם הכחשת נוכחותו של האחר המנצח, שומטות לכאורה את הקרקע תחת האפשרות של ממד מוסרי בקולנוע של שתי התרבויות הנדונות . אלא שלטענתי, כאמור, מתחת לפני השטח רוחשים כוחות חתרניים בעלי משקל מוסרי . דווקא עיצוב הסובייקטיביות הגברית כלא שייכת לסדר הסמלי, כרוויה במתחי ייצוג ביחס אליו, כנעדרת מהותנות הטרונורמטיבית, כנעדרת כוח מיני וכמפורקת מכוח המבט — הוא עיצוב בעל פוטנציאל חתרני מובהק . כפי שאתאר בהרחבה בפרקים הבאים, הערעור על הפרדיגמה הגברית – לאומית בשתי התרבויות הקולנועיות — האמריקאית – ילידית והנאצית — הוא היסוד החתרני הבולט . אני מוצאת, שהגבריות היא נשאית האמירה המוסרית של תרבויות אלה ביחס לעברן הטראומטי . מבחינה זו, בשתי התרבויות הנדונות מתקיימים יחסים מרתקים — אקוטיים מבחינת פיענוח...  To the book