א. ציר ראשון: קולנוע

רעיה מורג 16 התרבויות . שלישית, מרחק הזמן של מעשה היצירה מן האירוע הטראומטי של 5 התבוסה : כעשרים וחמש שנים בגרמניה ) משנת 1945 עד שנת 1970 לערך ( , וכעשור בארצות הברית ) משנת 1968 עד שנת 1978 לא נעשה, כפי שאסביר בהמשך, אף סרט ישיר על המלחמה ( . רביעית, ההבדל במידת המעורבות הדורית של הבמאים בכל אחד מן הקורפוסים . רוב במאי הקולנוע המערב גרמני החדש הם בני הדור השני . לעומת זאת, במאי הקולנוע האמריקאי חוו את חוויית מלחמת 6 חמישית, ההבדל בין שתי תעשיות הקולנוע : קולנוע וייטנאם ככל בני דורם . אמנותי מול קולנוע מסחרי, התבססות רחבה על יצירות ספרותיות מול היעדרה, קולנוע מסובסד על ידי הממשלה מול תעשייה פרטית התלויה ברווחיה . מן ההשוואה הלא סימטרית והלא בינרית שאני מציעה עולה טענתי המרכזית בחיבור זה : הן בק"גח והן בקולנוע האמריקאי התבוסה מודחקת, אך הגבר המובס 7 בולטים שלילת הגבריות ההטרו – נורמטיבית, אובדן נוכח . בשני הקורפוסים 8 הדמיון הזיקה לסדר הסמלי – פטריארכלי ודה – מסקוליניזציה ) אובדן המיניות ( . בין הקורפוסים מורה, לדעתי, כי לטראומה נוכחות מועצמת בטקסט הקולנועי יותר מאשר לכל אחד מן המשתנים...  To the book