פרק שני: 'השתייכות' ו'המשכיות 'סיפורה של אלינור

מילי מאסס 78 החוק אמנם קובע כי "לא ייתן בית משפט צו – אימוץ אלא אם היה המאומץ סמוך 21 כלומר לאחר שהילד על שולחן המאומץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו", הוכרז בר – אימוץ, אך הילדה, כאמור, עדיין לא הוכרזה בת – אימוץ . בהמשך התברר שלא רק להורים האומנים הוצג המצב כמוגמר, אלא גם לילדה . דורית סיפרה לי על "השתוללותה" כשחזרה מן הפגישה הראשונה עם אמה, לאחר שכבר שהתה בבית ההורים האומנים . הילדה פרצה בבכי מר ודחפה מעליה את דורית . התקף הזעם נמשך שלושה ימים תמימים וההורים האומנים היו אובדי עצות . "במקום להתקדם אנחנו נסוגים", חשבו בייאוש . פקידת האימוץ הפנתה אותם לפסיכולוג והלה יעץ להם, בשיחת טלפון, לומר לילדה שהשופטת כבר החליטה שהיא תגדל 22 עצה זו ניתנה, יש להדגיש, אצלם עד שתהיה בת 18 ואז תוכל לראות את אמה . לא רק לפני שהילדה הוכרזה בת – אימוץ אלא אפילו לפני שבית המשפט נענה לבקשת פקידות האימוץ והמומחים להפסיק את פגישותיה עם אמה . הפסיכולוג יעץ אפוא להורים האומנים לשקר לילדה, בלי שהם עצמם ידעו שהם משקרים לה . ההתכחשות למשמעות האובדן הגלומה באימוץ יוצרת מדרון חלקלק שבו קל לגלוש להכחשת משמעות המחאה, ש...  To the book