משה שוקד 170 בהדרגה גם נמנעתי מהסבל של נוכחות וולונטרית במושבים שבהם הנושא הישראלי – פלסטיני קיבל מעמד קבוע ביוזמתם של כמה מסורים לעניין, בשם מחויבותם של האנתרופולוגים לעמוד לימין המדוכאים . הדוברים במושבים אלו ביטאו כולם עמדה דומה, של הצגת הסקטורים הנאנקים תחת ברוטליות המגף היהודי – לאומני, כולל המדוכאים אף מקרב בני האוכלוסייה הישראלית, ובמיוחד מקרב "המזרחים", לנוכח העליונות והקיפוח התרבותי – חברתי של האליטה הוותיקה האשכנזית . לא היה ניתן להעיר מיד לתוכן הרצאה ספציפית באירועים הללו, שמשכו קהל רב ושבהם הדיון התקיים בדרך כלל בסוף רצף ההרצאות . גם לו נשארתי הרי שלא היה סיכוי להציג עמדה ביקורתית בפורום זה, שהייתה מתקבלת מן הסתם כקנטרנות של מי שמטבע הדברים נתפס כנציג הממסד והאליטה הישראליים . חרגתי ממנהגי לראשונה בחורף ,2006 כאשר הכנס השנתי של האגודה לאנתרופולוגיה יישומית התקיים בוונקובר, שם שהיתי לרגל שבתון . לא יכולתי לסרב לפנייה ישירה להשתתף במושב שבו עמדו להשתתף כמה חוקרים שחזרו מעבודת מחקר בגדה המערבית, כולל פלסטיני אחד לפחות ) בדיעבד, הפלסטינים לא הגיעו מסיבות לא מובהרות ( . בכל מקרה...
To the book