מוסקבה שאיננה

105 מועתקים מהנוף העירוני לנוף התוך-גולגולתי . שם אצלי - בראש ( יש כאלה שאצלם זה בבטן, אני יודעת ) מצטברת בהדרגה ערכת נסיעות "מוסקבה האבודה", וכל הטוב ביותר שישנו בעיר הזאת מתקיים בה בו-בזמן : שנות החמישים חופפות את שנות השמונים, חנות דגים - את החנות השיתופית לממכר מאפים ממולאים . עתה אני מבינה שהרעיון הלא מחוכם שלי גלום בזה שאפשר לאהוב במוסקבה רק את מה שהוחסר, מה שנשאר בסימן מינוס ונמחק על ידי המינוס הזה מבעוד מועד . כלומר, מה שכבר איננו או בעוד רגע לא יהיה : האובדנים של עצמך, רשימה פרטית של אבידות . אזורי ההשמטות מתרחבים תדיר ; הם יוצרים מפה שבעזרתה אי-אפשר כלל להסביר לחבר את הדרך - ואולם כולם יחד, מוערמים זה על גבי זה, מחזיקים את מוסקבה על כרית אוויר גבוהה ורכה כל כך, עד שהמרחק עד השמיים איננו רב . את פותחת את העיניים - הנה היא, העיר : לא אהובה, לא נעימה, לא יפה, טורדת, סואנת, מזדרזת תמיד, לא נחוצה . המוסקבאים אינם 132 אוהבים את מוסקבה בהנאה יתרה, כאילו חָבְרה למהנדס כימיה וכדומה . בעיר הדברים המדומים את נאלצת בעל כורחך להעריך את מה שבעוד רגע קל יתפורר עד דק : מזללות סיניות, מאפים מ...  To the book