כנגד אי־האהבה

94 ואולם לא יֵצא, לא ייתנו, יגררו מתחת לכל אבן, יהפכו, יזהו - הנה אתה ! - יאירו בפנסיהם ויצביעו באצבעותיהם על עמוד השדרה האומלל שהוצג לראווה לראשונה זה מאות שנים . המנוח בוש בו, כמובן, ושנא אותו, הסתתר עד בוא העת בפינות, אחר כך יצא אל בין הבריות : "עָקֹם, לְלֹא גִּמּוּר, הֻשְׁלַכְתִּי טֶרֶם עֵת / אֶל בֵּין נוֹשְׁמֵי תֵּבֵל, חֲצִי- עָשוּי, / מְלָאכָה גְּרוּעָה, צוֹלַעַת, עַד אֲשֶׁר / כְּלָבִים נוֹבְחִים עָלַי בְּהִתָּקְלָם 119 הנראוּת הזאת היא שדנה את הפיכתו למוצג ; גם אמא-אדמה בִּי . " הלחה ( המַשווה הגדולה, המפלט האחרון ) לא הסתירה אותו, לא עלה בידו להיות לעפר ואפר . חוסר ההגנה המזוויע הזה אל מול סקרנות הזולת נוגע גם לחיים, אך הרי במתים אפשר לנהוג בלי גינונים . לא להותיר שום מסתורין, שום סודות גופניים או נפשיים : מעלת החוקר המסור היא למצוא את החבוי, הצייד - רצונו לדעת . והנה הוא חושף את ערוות אביו ועובר בלי היסוסים לאחיו ולאחיותיו, לאלה הקרובים לנו יותר בשרשרת הזמן, מה שמאפשר להיזכר בכמה שיותר פרטים מעניינים על אודותיהם . תמיד הטרידה אותי המוכנות לרדת לתוך התעלה הזאת - אל בור השופכין ...  To the book