שיחות בממלכת המתים

92 מתוך החיים של טיפוס אנושי מוגדר הוא מפחיד כשלעצמו . אך דווקא הטיפוס הזה נראה לנו משלנו ( גם אם אין לנו כל זכות לכך ) . לוּבָּה יָקוֹבלֵבָה-שפורינה, על השכלתה המשובחת, חמש השפות שידעה, האירופיזם הביתי ואהבת האמנות שלה ( ציור / תיאטרון / תרגומים ) , הייתה מזהה את עצמה באחת מיושבות בית הקפה הספרותי המוסקבאי "ז'אן ז'אק" ( עיצוב / צילום / עיתונות ) - ולו על פי אי-המוכנות לאסון, על פי מצבור הידע והרצונות שאין להם דורש ואין בהם תועלת בתנאי החיים על אי בודד . הפחדים והאמונות הטפלות שלה הם הד לא רחוק לפחדים ולאמונות הטפלות שלנו ; דעותיו וספקותיו של בני החוג החברתי שלה כמעט אינם נזקקים לתרגום לרוסית החדשה . אורח החיים שלנו, שהתמצע, קוצץ ועוות, מנסה להיזכר באורחות אחרים, טובים יותר, שלא אנחנו הנהגנו - ודווקא הזיכרון כיצד זה צריך להיות ייסר את שפורינה בלי להרפות . יותר מכל אדם אחר, היא ידעה שלא חייתה את חייה כמו שהייתה אמורה לחיותם, הם סטו ל ערוץ אחר , הצידה מהחוק ומהחסד, והיא ( להבדיל מרבים ) מעולם לא יכלה להשלים עם זה . לפני מאה שנים היא היתה בת שלושים ושתיים, ישבה ב- piazza Garibaldi שטופת ה...  To the book