ברווח בין התיאורטי לקונקרטי שיחה עם יולנדה גמפל

עובד ארכיון 122 מעט ייעלם . וזה בדיוק מה שמייצר את הדואליות הזאת בין המוכר לבין הזר והמאיים . מ״ק : הצילום האנלוגי בנוי על פוזיטיב-נגטיב . ובמובן הזה אנחנו חיים במציאות של פוזיטיב-נגטיב . כל מי שעסק בצילום ומבין את היחסים ביניהם יכול לדעתי להבין גם את המצבים בין יש ואין . כי אלה היחסים : יש-אין . כל מקום שיש, בו בזמן יש עקבות של האין . ובכל מקום שאין, יש איזשהו יש פוטנציאלי . העניין שלי בלצלם את האין, או לצלם את המקומות שהם רב-שכבתיים, נבע משאלה ששאלתי את עצמי : באילו נסיבות דבר יכול להיהפך ליש ובאילו נסיבות זה פשוט אין ? קל יחסית ללכת לדיון הפילוסופי, כי הפילוסופיה עסוקה במחקר ארכיאולוגי של היסטוריות של התנהגויות או בבחינה של תובנות . ואיכשהו כשמגיעים לצילום, פתאום מתבקשת קונקרטיות . הדיון הפילוסופי יכול להתקיים במרחבים תיאורטיים לגמרי, אבל כשמעורב בו צילום הוא פתאום לא יכול ? לכן מצאתי עניין להיכנס לרווח שבין הפילוסופי התיאורטי לבין הקונקרטי הצילומי . החתירה תחת הקונקרטיות מייצרת את הרווח המעניין בין שני הכיוונים . וזה המגרש שמעניין אותי לשחק בו, בתוך הרווח הקטן הזה . יחד עם זאת, הצי...  To the book