|
|
274 היעדר האפשרות המבהיל הזה, לתת לה קול, להיות לה עד . במלים אחרות, אפשר שהשירה, או השפה בכלל, מנסות לענות על שאלתו של ריבנר . איך אפשר להשתחרר מהרעדה ? פעם אכן שימשה השפה — בהגות, בספרות, בשירה — לתכלית זו . היום, כך נדמה, מנסים יותר מכול להסיח את הדעת מאותה שאלה, מהסוגיות הנגזרות ממנה . יש שיאמרו שאין זו אלא הקִדמה, ויש שיאמרו שכוחות בעלי עניין כלכלי או פוליטי מנסים להסיח את דעתנו כל העת, ללא הרף . הנה, גם על כך מלמד טוביה ריבנר באותו שיר ממש : נָאסָא מְחַפֶּשֶׂת מַיִם בַּמַּאְדִּים . חוֹקְרִים אֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁל הַבִּיטָט . בּוֹנִים וּבוֹנִים וּבוֹנִים . הַכֹּל לַגֹּבַהּ . גָּבוֹהַּמֵעַל גָּבוֹהַּ . אִם יִזְעַק מִישֶׁהוּשָׁם לְמַעְלָה, מִי יִשְׁמָעֶנּוּ ? אֲפִלּוּלֹא מַלְאָךְ . הַכְּרַכִּים עוֹבְרִים עַל גְּדוֹתָם . הָאֲדָמָה תִּשָּׂאֶה שְׁמָמָה . מִתְרַבּוֹת הַמְּחִלּוֹת . הָרְעָשִׁים . בָּתִּים קוֹרְסִים . הַיָּם הַקָּדוּם מִתְפַּלֵּץ, מַחְרִיב שְׁטָחִים, בּוֹלֵעַמְכוֹנִיּוֹת, רַכָּבוֹת, מִגְדָּלִים, מְשַׁחְרֵר קְרִינָה קַטְלָנִית . מֵאוֹת אֲלָפִים טוֹבְעִים . אֵין-סוֹף תָּכְנִי...
To the book |
|
|