214 מתעתעת ביכולת לקרוא בה . ראדנוטי נולד לתוך טרגדיה פרטית משלו . אמו ואחיו התאום מתו בלידתו ( ואביו, כשהיה בן 12 ) . מאז הרגיש תמיד, בלשונו, כנידון למוות . משיריו המוקדמים ועד שיריו האחרונים התמודד עם שאלות של אשמה ושרירותיות וגורל . ברבים מהם גם ניסה, ולעתים אף הצליח, לתת אמון באהבה, בחיים . בין אלה לאלה התקיימה שירתו . "אָנוּ שׁוֹמְעִים כִּי מִתַּחַת לְבוֹרוֹת הַקְּבָרִים עוֹד / רוֹחֲשׁוֹת וְצוֹמְחוֹת הַצִּפָּרְנַיִם וְחוּטֵי הַשֵּׂעָר לוֹחֲשִׁים / / לְבַד מִזֶּה — אָנוּחַיִּים בְּטָהֳרָה וְחִיּוּךְקַל עַל שְׂפָתֵינוּ . / הָרַעְיָה סוֹבֶבֶת בַּחֶדֶר לְכָאן וּלְכָאן וַחֲצָאִיתָהּמַשְׁמִיעָה אִוְשָׁה ( . . . ) הִנֵּה כִּי כֵן, חָיִינוּנְטוּלֵי יִרְאָה וּפְשׁוּטִים מְאוֹד / בְּדוֹמֶה לְגִלְיוֹן הַנְּיָר, אוֹבְּדוֹמֶה לְקַנְקַן הֶחָלָב שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן / וְהֵם גַּם אַכְזָרִיִּים / כְּמוֹ הַסַּכִּין כִּבְדַּת הַמַּבָּט שֶׁלְּצִדָּם" . כנגד חוק המוות ששלט בחייו העמיד ראדנוטי את האהבה והשירה, שבהן ראה "סַהַר עַל מוּם הָעוֹלָם" . אהבתו לאשתו, פאני, היתה שלמה, מעוררת השתאות . פאני היתה לס...
To the book