|
|
189 העשור השמיני בחייו הוא למרגריט "זְמַן הָעַצְבוּת הַמְּגוֹנֶנֶת" . זה זמן שבו "אָבְדַן חַיִּים אֵינוֹבְּגֶדֶר נֶזֶק" ו"הָאַהֲבָה סוֹפְסוֹף / מִתְפַּיֶּסֶת עִם הַתְּבוּנָה" . אבל אין זה זמן של אשליה או עליצוּת כוזבת, אפילו לא של דעיכת התשוקה, "הֵן הַכֹּל / מֻתְוֶה בְּגוּף זֶה הַמִּזְדַּקֵּן בַּמַּרְאָה . / זוּלָתוֹאֵין דָּבָר" . לנוכח זִקפת בוקר לא צפויה הוא נזכר בימי בחרותו ויודע "שֶׁעַכְשָׁו אֵין אַחַת שֶׁתִּרְצֶה לִרְקֹד עִמּוֹ— / הוּא מַשְׁלִים עִם זֶה . אֲבָל בְּלִי חִיּוּךְ" . לעומת זאת, מרגריט שב וחוזר לעניין האהבה . "לָאַהֲבָה תִּהְיֶה / הָחֵל מֵעַכְשָׁו הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה", הוא כותב בהביטו בגופו . אבל מהי אותה אהבה ? גם כאן אין הוא תמים . "אֲנִי חַי עַכְשָׁו בְּמָקוֹם / שֶׁבּוֹ לְדָבָר, זוּלַת מָמוֹן, אֵין עֵרֶךְ, / דַּי מָמוֹן לִקְנוֹת בְּדִידוּת / הַדּוֹמָה לָאַהֲבָה . וְיִתָּכֵן שֶׁהִיא הָאַהֲבָה" . בדידות היא אהבה ? אהבה היא בדידות ? הערותיו הרבות של מרגריט על האהבה דו-משמעויות לרוב . מבחינה ביוגרפית, הוא ידע חיי נישואים ארוכים ואובדן כבד בצִדם : שתי בנותיו מתו, האחת...
To the book |
|
|