בלי סימן לזכרו

48 לראות בהן מפתח לקריאה בשני רובדי הספר המעניין הזה, הכתוב ביד מיומנת להפליא . ברנשטיין עוקב בו אחר סיפורו של טירזיאס כפי שסופּר בסיפורי המיתולוגיה, במחזות של סופוקלס ובכתבי הומרוס . הוא מאמץ את נקודת המבט של נביא העומד בסוף חייו ( כלומר, בתום תשעה דורות חיים ) ומבטא תחושות של החמצה, עייפות וכמיהה אל החידלון . בין לבין עולים נושאים כתשוקה ומין ויחסי הורים וילדים ויחסי גברים ונשים, שסופם לרוב אי-הבנה ואכזבה . אלה אינם נושאים חדשים אצל ברנשטיין . בעצם, הם החומרים שמרכיבים את שירתו מאז ומעולם . מה נותנת אפוא לברנשטיין הפרסונה, הכתיבה בלשון מיתולוגית לכאורה, בגוף שלישי / ראשון ? נדמה כי ערכהּהמוסף מעודן מאוד, בלתי מורגש כמעט, ובכל זאת משמעותי . הבדידות המלנכולית, שתמיד אפיינה את שירתו של ברנשטיין, כמו-זוכה כאן לתפאורה הולמת . טירזיאס מסתובב לו לבדו בעולם ריק, ריק מאדם ובעיקר ריק מאלוהים . "מִי שֶׁמַּבִּיט, כָּמוֹנִי, / מִשְּׁנֵי צְדָדָיו שֶׁל הַמָּוֶת / רוֹאֶה שָׂדֶה רָחָב בְּלִי גְּדֵרוֹת / רוֹאֶה מֶרְחָבִים בְּלִי מַחְסוֹם ( . . . ) בְּלִי סִימָן לְזִכְרוֹ" . מלבד המוות הצפוי, היעדרו של...  To the book