קביעת המיקום של עצמים במרחב ותפיסת התלת-ממד

פרק 2 : תפיסה חזותית | 121 איור 37 רמזי עומק עוזרים למוח לתפוס את האיור כתלת - ממדי חוקרי התפיסה חלוקים בשאלה אם יכולת השימוש ברמזי עומק היא מולדת או נלמדת . נראה כי חלק מהרמזים מולדים, אך מרביתם נלמדים במהלך הילדות בשעת שימוש בחושים אחרים . למשל, תינוק יכול לחוש אם בחפץ יש שקעים או בליטות על ידי מישושו, וכך להבחין בהבדל בין מראה בליטה למראה שקע . ילדים הלומדים לזחול ( בערך בגיל שישה חודשים ) יודעים לא לעבור על פני משטח זכוכית שמתחתיו נצפית "תהום" . מכאן שכבר בגיל מוקדם מאוד יש תפיסת עומק . עם זאת, קשה לקבוע בוודאות עד כמה תפיסת העומק מולדת או נלמדת, שכן התינוק חשוף לסביבה שיש בה עומק מרגע לידתו . בסעיפים הבאים נדון ברמזי העומק הבינוקולריים והמונוקולריים, וכן נדון במונח 'קביעות תפיסתית' ובתרומתו לראיית העומק . ראייה דו - עינית ( בינוקולרית ) א . הפער הבין - רשתי וראייה סטראוסקופית עיני האדם קבועות בחלק הקדמי של הראש וקרובות זו לזו . מיקום העיניים בראש קובע את רוחבו ואת גובהו של שדה הראייה . לכן שדה הראייה של בני האדם נפרש בזוויות של כ - ° 180 לרוחב וכ - ° 130 לגובה . מתוך ° 180 של שדה ...  To the book