שתי שמיעות: על אמנותו של מתרגם השירה

250 תהליך היצירה השירית כתהליך שמתחיל בשמיעה . המשורר שומע הגאים או מילים או חלקי משפט, לפעמים קְצבים או לחן, לפעמים קול בודד ולפעמים קולות רבים, שהוא בורר מתוכם מה שחושיו מאתרים כחזק יותר או נכון יותר . איך הוא יודע ? לדבריה - על דרך האלימינציה : הוא יודע מה לא לבחור . הדברים שהוא שומע "ניתנים" לו ; הוא לא יוזם אותם, לכל היותר הוא בוחר מתוכם . בשלב הראשוני הזה הוא מציית ולא שולט, כלומר, הוא בעיקר פסיבי . מיהו ה"נותן" הזה ? צווטאייבה קוראת לו "כוח-טבע" או "איתן-טבע" הפועל על המשורר מתוכו . היום, כמדומה, היינו קוראים לו ה"איד" או ה"לא-מודע" . הדברים ה"ניתנים" הם, לדברי צווטאייבה, כעשירית מהשיר - כל השאר הוא מלאכת האמנות . אבל אפשר בהחלט להבחין, מתי הדברים "ניתנים" ומתי הם מוכנסים בכוח, כלומר בכוח רצונו הפעיל של המשורר, ולא מכוח השראתו : למשל, כדי למלא מקום ריק שבו הופסקה השמיעה . ההפסקה בשמיעה גורמת לקיטוע, ואולי זה ההסבר ליצירות המקוטעות הידועות של פושקין, או לשיר כמו "קובלה חאן" של קולרידג', הנקטע פתאום כחלום שמתעוררים ממנו ושוכחים את המשכו . מדוע נבחר איש זה ולא אחר להיות המדיום שדרכ...  To the book