רגליים לקום וללכת: כמה מילים על 'יֶרמה'

157 מהו אפוא "התוואי של הלא-פורה" המגדיר את הפורה ? לתוואי הזה, מסתבר, יש כמה מאפיינים, שהטיפוסיים שבהם הם ההתכוונוּת הפונקציונלית ( תכלית מוגדרת מראש ) ומודעוּת יתר ( שליטה מלאה בנסיבות ) . ירמה יודעת את כל טקסי האהבה ואת כל דרכי גידול הילדים ידיעה שִׂכלית, ואינה יודעת דבר בחושים . שניהם מעידים על קרע בנפש, הלא הוא המום הטרגי של ירמה : סתירה בין הרצון המודע שלה ( ללדת ילד ) , לבין תביעות הלא-מודע, תביעות היצר והחושים : "דבר אחד הוא להשתוקק בראש, ודבר אחר הוא כשהגוף - ארור הגוף - אינו נענה", היא אומרת . ניגודה הוא, כמובן, הזקנה הפגאנית, מרובת הילדים והבעלים, "אישה ששמלותיה מתעופפות ברוח", המספרת : "אני - איני יודעת כלום : אני נשכבתי לי על הגב והתחלתי לשיר, והילדים באים כמו מים ! " מריה, חברתה של ירמה, הרה "בהיסח הדעת", אבל ירמה מעולם לא התמסרה לבעלה "להנאתה", ומן היום הראשון לנישואיה חושבת על הילדים ו"על מה שיכול לזרוח מתוך חזה" . עיקרון ההנאה לשמה, כאחד מסודות היצירה, אינו שייך למשפחתה של ירמה : "משפחה טובה : לקום, להזיע, לאכול קצת לחם - ולמות . לא להשתעשע וגו'" . התסביך של ירמה, המנח...  To the book