אחרית דבר: "שיר הוא זריחה מעל החורבות"

200 לרגעים, מתגלות מילים בתוך הסימנים הסתורים . מילים שחוזרות על עצמן כריטואל, מילים של טראנס המבקשות להעלות באוב את הנעדר ( ת ) . ובה בעת, מוחקת הציירת בזעם, בחוסר סבלנות, רבות מהמילים, מותירה אותן כמין תוהו-זוטא, הממיר את הקריאה / כתיבה הבהירה . הדף הוא אפוא שדה-מערכה, מאבק בין דיבוב להשתקתו . הדף בבחינת מרחב של ניסיונות כושלים . הרישום כולו כעדות לתפילה שלא נרצתה . 2 לא רק עדות לתפילה שלא נענתה קורא עפרת ברישומיה האינטנסיביים של הרכבי אלא גם ניסיונות, שהם בבחינת קרש הצלה לתיעול דברי השירה לאפיק אחר . הוא מפליג וכותב : "דומה, שהציור / רישום הנדון הוא מפלטה של היוצרת משירה המסרבת להיוולד כשיר . אם תרצו, אלה הם בתי-קברות של שירים" . 3 בפרק החמישי "על חוט השערה של חיית הלילה" הדגמתי כיצד נקודת החיתוך הדרמטית שבין החיים למתים מופרת בשירי הקינה ב'מִיגוֹ' . לפיכך, גם לו היו הרישומים "בית קברות לשירים" הם יצאו מהם, מצאו את דרכם בחזרה אל המילים בקובץ שירי 'רָאנָא' ואף הגבירו את כוחם . את התערוכה מלווה השיר "מה שקורה בַּלֵּב פשוט קורה" במתכונתו המוקדמת . 4 בגרסת השיר שבקטלוג התערוכה, בפתח שיח...  To the book