פרק שני: חיי הצבא ואני

33 ראיתי את עתידי בגידול חזירים . אני פטריוט ובצבא הרגשתי שאני תורם . יצאתי לקורס מ"כים ובכך הסתיימה לה תקופת הקיבוץ עבורי . קורס מ"כים נמשך חצי שנה לאחר ההכנה . מבחינה פיזית זו הייתה עבורי התקופה הקשה ביותר בצבא . "קריעה" של ממש . בכל זאת לא התלוננתי . מרבית הקורס היה בבית דרס, על יד קסטינה ובאר טוביה, שם היה בית הספר למ"כים של פיקוד הנח"ל, מלבד סדרה אחת בנגב, בשבטה, שהייתה באותם ימים שוממה . עם הגיענו לבית דרס, בעודנו יורדים מהמשאית, מי מקבל את פנינו ? שוב הרס"ר גנץ המוכר לנו מהטירונות . הוא חיכה למשאית, בחן אותנו ומדי פעם צעק לחייל זה או אחר, "עוף למעצר" . כעבור זמן, כאשר נהייתי קצין, ויכולתי לדבר איתו ללא הדיסטנס המקודש, שאלתי אותו איך הוא בוחר מי יעוף למעצר . הוא הסביר לי שהמטרה הייתה ליצור אצל כולם לחץ, פחד ומחויבות ולכן, מי שהגיע עם חיוך ובראש מורם, הוא שלח אותו למעצר ואחרי מספר שעות שחרר אותו . הוא בהחלט השיג את מטרתו . הרי לא רצינו לעוף כבר ביום הראשון ולחזור לגרעין בבושת פנים . . . לאחר מספר ימים עמדנו למסדר . המ"כים בדקו אם יש גרגיר אבק בכלי הנשק . בשפה צבאית האמירה הבוטה הי...  To the book