פרק שמיני: ׳איזוהי הטרגדיה, ואיזוהי הפארסה?׳: פארסה כפואטיקה של עודפות בהאופסימיסט לאמיל חביבי

282 | מחשבות מיותרות : עודפות בספרות העברית 1907 – 2017 האופסימיסט כפארסה בראי הפוסטקולוניאליזם והמרקסיזם ספרו של אמיל חביבי, האופסימיסט : הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל- נחס אל- מתשאאל , ראה אור בערבית ב- 974 ופורסם בעברית ב- 984 , בתרגומו המופלא של אנטון שמאס ללשון כמו-תלמודית . הרומן מגולל את קורותיו של סעיד, פלסטיני שנמלט ללבנון במאורעות 948 ומצליח בדרכים עקלקלות לשוב לישראל תמורת נכונותו לשמש כמשת״פ . סעיד נע בין שיתוף פעולה בלתי-אפשרי עם השלטון הישראלי לבין התנגדות וחתרנות שלא מדעת, עד שלבסוף מתרחש ה׳נס המופלא׳ והוא נגאל ממצבו : הוא ספק ׳נאסף׳ בידי יצורים מן החלל החיצון, ספק מתגלגל עקב מצבו הנפשי אל מסדרונותיו האפלים של בית המשוגעים בעכו . בשליש הספר, בפרק 4 , נדרש לפתע חביבי-סעיד להערת שוליים ; היא פולשת לגוף הטקסט, תופחת, עולה על גדותיה בעודפותה ומשתרעת על פני שני עמודים, ועניינה מהלך ההיסטוריה כטרגדיה וכפארסה : חביבי בוחר לספר בהערת השוליים את אירועי 948 – את סיפור המלחמה, ההרס והגירוש – דרך סיפור החמורים מכל התובנות שאפשר שנותרו נטושים בשטח לאחר הריסת הכפרים הערביים ...  To the book