פרק שלישי: כשניטשה קרא בגמרא: עונג טקסטואלי/סקסואלי עודף ב׳בטרם׳ מאת א״נ גנסין

114 | מחשבות מיותרות : עודפות בספרות העברית 1907 – 2017 לאינסוף ב׳בטרם׳, בכל זאת אנחנו עדים בפועל ממש לרגע הולדת האמן המתגלם בדמות ממשית, גם אם בסופו של דבר דמות הפסל האפולוני לובשת אצל גנסין את דמות הגולם – ׳גולם אלוהים׳ על משמעויותיו המדרשיות, הקבליות והניטשיאניות . מהלך זה, על פניו המרובות, מעצב את הפואטיקה הגנסינית כפואטיקה עודפת, שיש בה מן העודפות הגופנית, האסתטית והאתית של החשיבה 5 הניטשיאנית, הבלולה בעודפות של לשון המקורות היהודיים . הולדת הטרגדיה מתוך המוזיקליות של טעמי המקרא בלב הנובלה ׳בטרם׳ ניצב אוריאל אפרת, בחור גבוה וחוורוור המתקשה לנסח משפט שלם . הנובלה נפתחת בציפייה של אוריאל ׳לבשורה [ . . . ] [ ש ] חיכה אליה בקדחת כל-כך מרובה׳ ( עמ׳ ) , המגיעה לבסוף כבשורה טלפונית . האפרכסת מבשרת : ׳הֶ- הֶ ! ׳ . שתי הברות, סימן קריאה ותו לא – ׳הֶ-הֶ ! ׳ . כך בוחר גנסין לבטא את ה׳בשורה׳, כהברות קטועות, ללא פשר, לכל היותר כדרך לבחינת קיומה של ה׳פונקציה הפאטית׳, לבחינת עצם אפשרות התקשורת, העברת הצליל – ליותר מכך כמעט אין ובכלל, דומה כי גיבוריו של גנסין משמיעים בעיקר קריאות חסרות הוא מקווה ...  To the book