״כי כסתה פניה״ – סיפורי התורה כלבוש

פרק ג : תמורות בתפיסת הסיפור בחסידות – בין״ייחוד״ ל״זיווגא דקטנות״ 67 [ תרגום : רבי שמעון אמר, אוי לאותו אדם שיאמר כי הרי התורה באה להראות ספורים בעלמא ודברי הדיוטות . שאם כך, אפילו בזמן זה אנו יכולים לעשות תורה בדברי הדיוטות ובשבח יותר מן הכל . אם להראות דבר העולם, אפילו אותם סופרים בעולם יש ביניהם דברים עליונים יותר . אם כך, נלך אחריהם ונעשה מהם תורה כזאת . אלא כל דברי התורה דברים עליונים הם וסודות עליונים [ . . . ] ועל זה ספור זה של התורה, לבוש התורה הוא . מי שחושב שאותו לבוש הוא התורה ממש ולא דבר אחר – תיפח רוחו ולא יהיה לו חלק לעולם הבא . בגלל זה אמר דוד ״גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך״ – מה שתחת לבוש התורה . בוא ראה, יש לבוש שנראה לכל, ואותם טיפשים, כאשר רואים אדם בלבוש הנראה להם יפה, לא מסתכלים יותר . [ אבל ] חשיבותו של אותו לבוש – הגוף, וחשיבות הגוף – הנשמה . באופן זה, התורה יש לה גוף, והם מצוות התורה שנקראים גופי תורה . גוף זה מתלבש בלבושים, שהם ספורי העולם הזה . טפשי העולם לא מסתכלים אלא באותו לבוש, שהוא ספור התורה, ולא יודעים יותר, ולא מסתכלים במה שתחת אותו לבוש . אותם שיודעים...  To the book