פרק ט פטריארכליות סגפנית – שלילת החושניות ודחיית הנשים המגלמות אותה

224 דיוקן של פרשן – ר׳ אברהם אבן עזרא מה שראב״ע מבסס כאן על הכתובים הוא חוזר ומסיק משיקול-דעת תיאולוגי ב יסוד מורא ( י׳, ב׳ ; עמ׳ 179 - 180 ) : ״והנה אין נכון למשכיל שיבקש בעולם הזה, רק מה שיהיה לו טוב לעולם הבא . הלא תראה כתוב בעריות : ׳אני ה׳׳ ( ויק׳ י״ח, ,6 ,21 30 ) , כ י ה א דם ה ק דוש , ה מ רח י ק ה ע ר יו ת , א ז י ה יה מן ה ק ר ו ב י ם א ל ה ש ם ה נ כב ד . ובדברי אסף : ׳ואני קִרבת אלהים לי טוב׳ ( תה׳ ע״ג, 28 ) , ולמעלה אמר : ׳כי הִנה רְחֵקֶיךָ יֹאבדו׳ ( שם, 27 ) , ואמר דוד : ׳כי לא תעזוב נפשי לִשְׁאוֹל׳ ( שם, ט״ז, 10 ) – ברדת בשרי שם, כי ׳שאול׳ הוא הקבר, שהוא בתחתיות הארץ [ . . . ] ״ . 19 נמנע ראב״ע מלטשטש את הפן הארוטי מכוח המחויבות שלו לדרך הפשט שבמזמור-המלך מ״ה . הדבר בולט במיוחד בפירושו לפסוק ״בנות מלכים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ, נִצבה שֵׁגָל לימינך בכתם אופיר״ ( 10 ) , שבו הוא כותב : ״ [ . . . ] וה שגל היא המוכנת העתידה למשכב, והעד – מלת ׳תִּשָּׁגַלְנָה׳ ( יש׳ י״ג, 16 לפי הכתיב ) . ועל דרך האומר [ לשיטת המפרש ] כי זה המזמור נאמר על דוד, הוא כמשמעו [ אישה ממש ] , ועל המשיח [ אך לפי ...  To the book