א. הדרשה – מגמותיה וזיקתה למסורות קדומות

מבוא 7 צדיקים גמורים . כדי למנוע תמונות של שחור-לבן זרקו חכמים אלומות אור לתוך 6 חשכת התמונה השחורה והטילו צללים על התמונה הבהירה . ובדיון על היחס בין שני סוגי הדרשות קובע אורבך שמרבית הדרשות משתייכות לסוג 7 השני . היינימן מתייחס לדרשות הנמנות אצל אורבך עם הסוג השני ומסביר את מגמתן : באמצעות הדרשה בציבור השתדלו החכמים להורות וללמד את הקהל . . . את יסודות האמונה היהודית . הדרשה שימשה להם הזדמנות להשיב על בעיות השעה, להגיב על דעותיהן של הכיתות והכופרים, ולהאיר באור חדש את דברי התורה ולחשוף את משמעותה בשביל ׳הדורות הללו׳ . אולם הוא מסייג את עצמו במקום אחר וקובע ״שאין לזלזל ביסוד הפרשני כגורם גם היינימן בדומה לאורבך עוסק בשאלת היחס בין סוגי ליצירת אגדות מסוימות״ . האגדה וקובע כי קיימות אגדות רבות המתעלמות מדברי המקרא, ושיקולים עיוניים, 0 תיאולוגיים וחינוכיים הם שעוררו את הדרשנים לומר את דבריהם . שנאן, בניסיון לנתח את משמעות החטאים שייחסו חז״ל לבני אהרן, נדב ואביהוא, מחלק אף הוא את הדרשות לשתי קבוצות ודן ביחס הכמותי ביניהן : הקבוצה הראשונה צמודה מבחינה ספרותית ועל פי דרכי היווצרותה למקרא ול...  To the book