להיות פרטנרית על הבמה והתמסרות למקצוע

יא 119 יניב : זה מעסיק אותך ? אחרי שיוצאים עם הצגה את ממשיכה לחשוב איך אפשר עוד לשפר, או שאת אומרת : ככה קבענו, וזה מה שנשאר ? ליא : בדרך כלל זה לא קורה . אם זה לא טוב, אתה חושב אם היה צריך לעשות אחרת . אבל לפעמים זה מסובך יותר לשנות את הכול ואתה משאיר את זה ככה . זה יכול להעסיק אותי יום-יומיים, אבל אם ההצגה רצה, אתה מקבל את הדין . ככה בנו אותה, אין מה לעשות . יניב : אם נחזור ל״המלך ליר״, היו דברים בבימוי שלא אהבת . ליא : שם באמת היה קשה לשנות ולבנות, למרות שאני לא אהבתי חלק מהדברים, אבל לבמאי הייתה קונספציה מסוימת והיה קשה לשנות אותה . יניב : ואת מקבלת את דין הבמאי . ליא : זו הקונספציה שלו . אם אני לא רוצה, אז אני אגיד שאני לא רוצה לשחק בהצגה . הבמאי הוא הפרשן של הטקסט והוא זה שקובע איך תיראה ההצגה . יניב : יש משהו שעדיין מטריד אותי בעניין . מצד אחד את שחקנית טוטאלית, החיים שלך הם תיאטרון, את שואפת לשלמות בתפקידים שלך, ואת רוצה לעשות את התפקיד הכי טוב שאת יכולה . מצד שני את אומרת לי : תקשיב, אם יצאה הצגה שאני לא מרוצה ממנה, ואני חושבת שאפשר לתקן, זה יטריד אותי יום-יומיים וזהו . לא חיי...  To the book