בימת חייה 112 ליא : נכון . יניב : זה דבר שאת חושבת עליו במודע ? או שפשוט ככה את מדברת וזה נשמע לך יותר טוב ? ליא : קודם כול, החובה שלנו כשחקנים היא לשמור על הדיקציה . אם יש פּ דגושה אז צריך לשמוע את הפֵּא הדגושה . אסור לבלוע הברות, אַז דוּ האָסט אַקאָפּ דאַרף מֶען הערן דעם קאָפּ 2 ( אם יש לך ראש צריך לשמוע את הראש ) . . . יניב : אז זה רק בגלל הדיקציה ? או שזה בא לשרת גם את הסיטואציה ? ליא : זה גם הדיקציה, וגם המילה שהיא משמעותית . המילים משרתות את הסיטואציה . ואם יש דבר כזה, חייבים לנצל אותו . זה מעשיר את המשחק . הביטוי של הכאב צריך לצאת . יניב : את מדברת על הבמה אחרת מאיך שאת מדברת במציאות ? ליא : תשמע, על הבמה יש עוצמה מסוימת, אבל אני חושבת שאני מדברת אותו הדבר . יניב : שחקנים שלא עובדים על הדיקציה מפסידים עושר שלא קשור למשחק . ליא : לא רק שהם מפסידים, זה פשוט לא עובר . הם לא יכולים להעביר מה שעובר עליהם . הם יכולים לשחק יותר טוב אם הם מקפידים על הדיקציה ומשתמשים בה למשחק . יניב : זה משהו שלמדת כשלמדת משחק ? ליא : כשאני למדתי משחק, זה הלך ביחד, הדיקציה, עם הביטוי ועם האינטונציה, שהיא...
To the book