|
|
בימת חייה 68 יניב : את מוציאה את זה מהטקסט ? ליא : גם מהטקסט וגם מזה שאני שואלת את עצמי איך אני רואה את הדמות שלי כרגע . אני יודעת שעברו שנים . אני רואה איך אנשים משתנים במשך השנים . אני רואה איך זה קורה ואני צריכה להרגיש את זה . גם הטקסט עוזר לך להרגיש שמשהו משתנה בך . יניב : יש את הסצנה ב״דייזי״ שאת מחפשת את המחברות של התלמידים שלך לבדיקה, למרות שאת כבר מזמן בפנסיה . קורה לך שם משהו, את מתחילה להתבלבל . דקה לפני — יצאת מהבמה אישה גאה, וכעת את נכנסת . . . ליא : כשאני יצאתי אני כבר ידעתי שאני משתנה . הטקסט אומר שעוברות כמה שנים, אז את יודעת שאת לא חוזרת אותו הדבר . תראה, אנחנו מסתכלים על אנשים, אני רואה איך אנשים משתנים, אני מרגישה את זה על עצמי . יניב : זה היום . אבל כששיחקת את ההצגה את היית בגיל של דייזי בתחילת ההצגה ולא בסופה . ליא : נכון, אבל כשאתה קורא את הטקסט ואתה מדמיין את הטיפוס, אתה יודע שעוברות שנים אז אתה לא יכול לשחק אותו הדבר, השנים עושות משהו לבן אדם . אתה גם חושב את מי אני משחקת, מתי ואיפה . יניב : היה אדם אמיתי שהיה ההשראה שלך ב״דייזי״ או ב״כל החיים לפניו״ ? ליא : “כל ...
To the book |
|
|