בוקרשט — אני נהיית שחקנית

בימת חייה 34 הזו שלי עובדת בג׳וינט . 8 ואני עוד לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, אז גם אני התחלתי לעבוד שם . אימא וחוויס שאלו אותי : “היכן את רוצה ללמוד ? הדלתות פתוחות בפנייך״, אלא שאז הגיע הרשל, והתחיל לעבוד בתיאטרון, ואנחנו התחלנו לטייל והוא סובב לי את הראש שיש לי כישרון . לא היה לי מה לדבר איתו, ילדים בזמן ההוא לא דיברו כמו היום, אז אני דיקלמתי לו 15 שירים של פושקין . היום ילדה בת שש-עשרה — שבע- עשרה יותר חכמה ממני, היא יודעת הכול . הרשל היה במחנה ופניארקה 9 ואחר כך היה בפרטיזנים והתגייס לצבא הרוסי והגיע איתם כמעט עד לברלין . בקיצור, הוא שיגע אותי שאעשה אודישן להתקבל לתיאטרון . אבל אימא אמרה לי לעשות את האודישן אצלה . היא רצתה לראות אם אני מספיק טובה . היא אמרה שאבא היה שחקן טוב והיא שחקנית טובה, ואם אני לא אהיה מספיק טובה זו תהיה עבורם בושה גדולה שאני שחקנית . אני, אגב, לא בטוחה שאם הייתי הולכת לאודישן רשמי בתיאטרון הייתי מצליחה . אני לא טובה באודישנים, אני לא טובה . יניב : מה קורה לך באודישן ? ליא : אני נסגרת . היום החבר׳ה כל כך רגילים לזה שהם אפילו אוהבים ללכת לזה . קודם כול, אני אז ...  To the book