פורנוגרפיה נשית כאתר של שכתוב מגדרי

164 עמליה זיו שמקובל לחשוב, קו המחלוקת כאן עובר לאו דווקא בין פמיניזם רדיקלי לפמיניזם ליברלי, אלא בין סוג מסוים של פמיניזם רדיקלי לפמיניסטיות בעלות פוליטיקה מינית רדיקלית . במילים אחרות, ההתנגדות לניתוח שהציעה תנועת האנטי-פורנוגרפיה ולסדר היום שהיא הציבה הייתה לא רק בשם העיקרון הליברלי של חופש הביטוי, אלא יותר מכך בשם הדאגה לשחרור המיניות הנשית . המחלוקת הפמיניסטית על פורנוגרפיה היא ההקשר שמתוכו עולה הדיון שלי בפורנוגרפיה נשית, ולפיכך, לפני שאגש לנושא 2 אפתח בהצגת שבכותרת, אציע סקירה קצרה של המחלוקת . הטיעון האנטי-פורנוגרפי כפי שהוא מנוסח על ידי קתרין מקינון, שהיא נציגתו המובהקת ביותר, ואחר כך אצביע על שתיים מהביקורות המרכזיות שמבקרות פמיניסטיות הפנו כלפיו . המהפכנות של הטיעון האנטי-פורנוגרפי טמונה בעצם הפיכת הפורנוגרפיה לנושא פמיניסטי ובהפקעת "שאלת הפורנוגרפיה" ממסגרות הדיון המסורתיות שלה : המשטור של ייצוגים מיניים בשירות המוסר הציבורי באמצעות חוקי התועבה, ובמאה ה- 20 המאבק על מתיחת קו הגבול בין אמנות לפורנוגרפיה . ניכוס הפורנוגרפיה על ידי הפמיניזם מושתת על מהפך בהגדרת הפורנוגרפיה - ע...  To the book