|
|
167 הכול מלא אלים הַגֵּד לִי אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ וְעַמְּךָ, וְהַגֵּד לִי עִירְךָ [ . . . ] אַתָּה תְּסַפְּרָה דְבָרֶיךָ, וְדָבָר אַל תְּכַסֶּה מִמֶּנִּי : אֵיפֹה הָיִיתָ נָע וָנָד [ . . . ] וְקָרָאתָ בְּשֵׁם כָּל הַגּוֹיִם וְהֶעָרִים, [ . . . ] הַגֵּד שַׁלָּמָה תִבְכֶּה, נַפְשְׁךָ תֶּאֱבַל מָרָה מִדֵּי שָׁמְעֲךָ מְנַת-חֶלְקָם שֶׁל הָאַרְגֵּאִים וְעִיר אִלְיוֹן ? אוֹתָהּ גָּזְרוּ הָאֵלִים וְהֵמָּה חָרְצוּ עַל אָדָם אָבְדָן לְמַעַן יוֹסִיף וְיִחְיֶה בַּשִּׁירָה לְדוֹר יָבֹא . 192 ציון זה של תפקיד השירה כסיפור - תולָדות והנצחתן בזיכרון - מציע סגירת מעגל עתידית ומעניק את העטיפה והמשמעות לחיי אודיסאוס המושרים באפוס שלפנינו . זו הערה ארס-פואטית של הומרוס עצמו על מפעלו . וכך מציג את עצמו אודיסאוס ומתחיל את סיפורו : שְׁמִי אוֹדִיסֵס, בְּנוֹ שֶׁל לָאֶרְטֵס, הַנּוֹדָע בְּפִיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם בְּעָרְמָתִי, תְּהִלָּתִי עַד מְרֹמֵי שְׁחָקִים . גָּר אֲנִי בְּאִיתָקָה [ . . . ] . 193 192 . שם, ,8 ש' 550 - 580 . 193 . שם, ,9 ש' 19 - 21 . 166 צביה ליטבסקי 190 בסיטואציה זו המאזין עצמו, אודיסאוס, הָ...
To the book |
|
|