זאן־ז'אק רוסו: לידתו של העם כ'רצון'

85 הדמוקרטיה ואויביה העם" . אך מה פירוש הדבר עבור רוסו ש"העם" הוא "ריבון" ? האם מדובר בחזרה למודל היווני של הדמוקרטיה הישירה ? רוסו הושפע עמוקות מהמודלים הפוליטיים של העת העתיקה, אך בה-בעת הוא היה מודע לפער העצום בין המנטליות של היוונים והרומיים ובין זו של האדם המודרני . הרעיון הרוסואיסטי של "ריבונות העם" עורר אין-ספור שאלות על משמעותה של ריבונות זו, ועל האפשרות - אם בכלל - ליישם אותה במרחב הפוליטי . האמנה החברתית אינו ספר פוליטי השוטח פרקטיקה שנועדה ליישום, אלא תיאוריה פוליטית ספקולטיבית, המבוססת על "עקרונות המשפט הפוליטי" ( Principes du Droit politique ) , כפי שמעידה כותרת המשנה שלו . הוא אינו עוסק באפשרות ליישם את אותה תיאוריה בדיוק כפי שאפלטון לא עסק באפשרות היישום של הרפובליקה האידיאלית שלו . כפי שכותב ז'אק ז'וליאר ( Julliard ) : האמנה החברתית היא סיפור, משל פילוסופי . היא אינה נובעת מתורת המעשה כי אם מההגות . היא ממלאה בתפיסותיו של המחבר תפקיד דומה לזה של הרעיון המווסת בהגותו של קאנט ; תביעה אידיאלית שמעצם הגדרתה אינה יכולה לעולם להיות מושגת בשלמותה, ואף-על-פי-כן היא מכוונת כל אח...  To the book