תומס הובס: הלוויתן אל מול הדעות המרובות של העם

72 רוני קליין מכיוון שהוא לא קיבל את רשות הדיבור . מי ש"דיברו" באותו עידן היו בעלי הסמכות : המלך, יועציו ושריו, האצולה, וכמובן נציגי הכנסייה . במשטר הפיאודלי העם היה נתון לחסותם המוחלטת של בעלי הקרקעות ונציגי השלטון הפוליטי והדתי . מכאן שהשאלות שעלו בהקשר הפוליטי המודרני נגעו בעיקר בשאלת השלטון, או המדינה, שכן המדינה - או ה"ממלכה" - הפכה בראשית העת החדשה למבנה האולטימטיבי של השלטון הפוליטי . מטרתו העיקרית של הובס ( 1588 - 1679 ) , שחי ופעל במהלך מלחמת האזרחים באנגליה, הייתה לבסס את הלגיטימיות של המדינה בעת החדשה כמקור סמכות אולטימטיבי . במאה ה- 17 השלטון המונרכי באנגליה היה מצוי במשבר אל מול איומים מכיוונים שונים : מצד אחד, כתות דתיות נוצריות כמו הפרסביטריינים, ומצד שני המשכילים, שביקשו לייסד את השלטון על האידיאל העתיק של החופש . במובן זה הובס ניצב בצומת משמעותי ביותר בהיסטוריה הפוליטית של אירופה : הוא חתר להתיר את הסבך התיאולוגי-פוליטי, שבו הפוליטי והדתי מתחרים על השלטון, לטובת מדינה "חילונית", שהוא קורא לה "לויתן", כוח אדיר שיעמוד מעל המוסדות הדתיים השונים וישלוט בהם . בכך ניתן לומר ...  To the book