פרק ג: הרב שך מערער את היציבות הפוליטית

109 גדולים בפוליטיקה גזרה המפלגה על עצמה להימנע מלשאת באחריות כוללת כלפי המדינה, ולמרות זאת הרב שך ראה לנכון לתקוף את הקיבוצים . היתה זו יוזמה שעמדה בסתירה למדיניותה של אגו"י, שאימצה עמדה אופוזיציונית עקרונית לרוב החילוני, שתפקידה למנוע פגיעה בחברה החרדית ותו לא . מאז היה עיקר עיסוקה של אגו"י בעניינים הנוגעים לחרדים, מתוך עמידה מופגנת מנגד לאירועים 304 לפיכך העיסוק בשאלת הזהות היהודית המתחוללים במדינה . החילונית נראה תמוה . מאבקו נגד התנועה הציונית כאשר כבר קמה המדינה, ותזמון הדברים שעלו בשנתו הראשונה של הרב שך בהנהגה הרוחנית החרדית, שהקיבוצים לא הוו כל איום עליה, דורש בירור מעמיק יותר . שלא כמו שניתן להתרשם בתחילה, נראה כי במוקד נאומו זה לא עמדה תפיסה אידיאולוגית בלבד, כי אם הצורך במאבק המקפל בתוכו דפוס הנהגה : לא עוד עמידה פסיבית מנגד, אלא הישרת מבט והחזרת מלחמה שערה . כך, למרות מצב ההתכנסות פנימה שאפיין את אגו"י ובניגוד לדפוסי ההנהגה הפסיביים של מועצת גדולי התורה, ראה הרב שך לנכון לפתוח בהתקפה על הקיבוצים . המוטיב החוזר כמה פעמים בנאום הוא שגדולי ישראל "לפני שישים שנה, כשהתנועה הציו...  To the book