פרק א: הרב שך - היווצרותה של סמכות פוליטית אישית

54 אליאב טאוב דפוס הפעולה העצמאי של הרב שך אינו חדש . בעבר, ההולכים בדרכה של תנועת החסידות כינו עצמם בשם "חסידים", ואת אלה שלא הודו בתורה החדשה כינו בשם "מתנגדים" . כך היה עוד לפנים, בימי המחלוקת בין הפרושים והצדוקים, כאשר הצדוקים שפרשו מן המסורת המקובלת כינו את אלה שלא רצו לקבל 119 הציונות הדתית נקטה את תורתם החדשה בשם "פרושים" . אסטרטגיה דומה, כאשר החליטה להחזיק במודרניות ובמסורת גם יחד . במסגרת אותה אסטרטגיה התאמצה הציונות הדתית לעצב את דעת הקהל כך שישתמע שהיא - ולא האורתודוקסיה האנטי- ציונית - ממשיכה את המסורת העתיקה של העם היהודי . במסגרת זו בעצם הוכחש הניגוד שבין מודרניות ומסורת, והציונות הדתית הוצגה כ"יהדות האמיתית" . התוצאה הייתה שהציונות הדתית נפתחה למודרניות בתודעה בלתי מודרנית, כדי לדחות את החידוש 120 באותו האופן בדיוק הציג שמאיים על הגדרתה כנושאת המסורת . את עצמו הרב שך כממשיך המסורת, ואת אגו"י כסוטה מדרכם של מייסדיה - גדולי התורה . ד . הרחבת הסמכות באמצעים מיסטיים הגישה הליטאית שוללת מיסטיפיקציה, וסוברת שבאירועי התקופה, יש לראות מציאות קיימת, הדורשת תגובה קונקרטית ופרקטית ...  To the book