|
|
אלימויות 209 נכנסתי למשרדו של הבוס והזרקתי לאשכנזי, אידלמן, מימלמן, סיפיליס בלתי מתפשר, יען כי הפחיד והשפיל את אבי ( עמ' 24 ) . דולי אינה מסתפקת בזריקת המוות . היא חוטפת את הבוס ומעבירה אותו עינויים : [ . . . ] השכבתיו על אלונקה, קשרתי אותו אליה ותליתי מהתקרה חוט שבקצהו עכברוש רעב וחולה נפש . לא ידעתי אל-נכון את מי מהשניים אני מענה, אבל זה היה בכל זאת מרגש ( שם ) . לאחר שפני השבוי אכולות וייסוריו גואים, דולי זורקת אותו מהחלון . דולי, שמותו של אביה מסרטן מלווה אותה לכל אורך היצירה, והיא נעשית רופאה כי זו בקשתו האחרונה של אביה על ערש דווי, פועלת במרץ כדי לזכות בהערכתו של האב המת . היא עוסקת במחקר ובטיפול בסרטן ונוקמת בממונה שהשפיל את האב . ניכר שהאלימות שדולי מפנה כלפי עובדי "בי-עף" היא חלק מהדרך שבה היא מתמודדת עם אבלה . דולי קושרת בין הסרטן שהמית את אביה ובין כל תחלואי העולם, ורואה את העולם כעולם מסורטן . חלק ממערך הריפוי שלה הוא טיפול בגורמים למחלה, ולכן היא נטפלת לעובדי החברה שהיא מזהה כאויבי האב וכאויביה . כך היא ממשיכה את פועלו של אביה, שהוריש את רכושו לאגודה למלחמה בסרטן . גם אמה ...
To the book |
|
|