|
|
אלימויות 69 בשעה שזכי מקשיב לאופרה אאידה , הוא מוקסם מהצלילים ומקשר בין גיבורת האופרה השובת לב ובין הפליטה הכורדית האילמת שהגיעה לביתו בתום ייסורים ממושכים . החיבור התודעתי בין היצירה ובין הצעירה נותן לפליטה את שמה - עאידה . אולם השם הזה אינו שמה האמיתי . מתוך התמכרותו של זכי לתפקיד "הגבר המטפל", שסעד את אשתו המנוחה נוּר ועכשיו סועד את הפליטה החסרת ישע, הליך שיש עמו הפגנת הומניות לצד הגדרה היררכית של המטפל והמטופלת, הוא מעדיף לקרוא לה בשם שהגה . בדרך זו, תלותה של הפליטה בזכי מוחלטת, והוא משמש לה אב, אח ובעל . שיחותיהם הן למעשה מונודיאלוגים, ובהן משמיע זכי את דבריו, ואילו הצעירה עונה לו תשובות קצרות וחדות על פתקים . כך אנו מתוודעים למצב שבו לא רק קולה אינו נשמע, כי אם גם שמה נלקח ממנה, וזכי אינו שואל אותה כלל לפשר שמה המקורי . הצעירה מסכינה עם הכינוי, שהרי חייה תלויים בו ; היא משתפת פעולה עם מערכת היחסים המנשלת שנקלעה אליה : לפעמים תהה בלבו זכי באשר לשמה האמיתי של עאידה, אף שלא שאל אותה אף פעם . כמה חמקמק הוא מושג "השם האמיתי", חשב לעצמו, שכן הורים מעניקים אותו לוולד וזה עם הזמן מתרגל א...
To the book |
|
|