אנוכתב לך־לך כהופכי של ההרמנויטיקה

77 תיאולוגיה ביקורתית 18 הטקסט בממד האלגוריות שלו זר לעצמיותה של המילוליות שלו . האם ניתן לטעון שמערך זה מתקיים בכל טקסט באשר הוא ? כפי שאבקש להראות, בטקסט המקראי הפנייה של האלוהים, הקורא לאדם-הקורא, אינה אלא הדגמה פרדיגמטית למתח הטקסטואלי בין האיווי הפנימי שהפשט חושף לבין הדרש הנחלץ מתוך הטקסט כדי להעביר מסר שמעבר למילים הנוכחות ( על מנת לבצע אינטרפלציה ) . במאמרו שהוזכר לעיל מדבר מילר על היחס בין הוויית האיווי הלא-מודע לבין השפה הלוכדת את האיווי הזה, יחס שהוא מעין סחרור שלא ניתן להשתחרר ממנו, שקשה להצביע על הממשי 19 זהו הסחרור שבין הכתיבה לקריאה, שבין האיווי והלא-שלו . מודע לבין השפה המוגבלת בתיאורו של האיווי, אך גם המנסחת את האיווי במעין רישום הדדי שאינו נגמר . אל מול הסחרור הזה באה האמירה מצד האחר-הפנימי, כמו אלוהים, או דרש פנימי כקול אשר מעניק משמעות עמוקה כדי לחלץ את הסובייקט ממבוכתו המסתחררת . אבל בכך הוא גורם לסחרור גדול אף יותר, שכן הוא עצמו כבול לשפה, לקריאה ולכתיבה ההדדיות שאינן מסוגלות לחמוק החוצה . יחד עם זאת, אין זה סחרור ללא מעצור או ללא עוגן . לבסוף נמצא מסמן או אֹמֶר ש...  To the book