|
|
197 על ההדרה האדם המֻנְכֶּה 193 היא מושג המתאר תהליכים שבאמצעותם החברה גורמת הַנְכָיָה לאנשים עם לקויות להיות נכים . כלומר אדם מונכה הוא מי שהחברה מגבילה ומצרה את צעדיו . הרעיון הוא שאדם איננו נולד נכה, אלא זהותו מכוננת כ"אחרת", "בלתי ראויה", "לא נורמלית" על סמך הגדרות והחלטות תרבותיות . במילים אחרות, תכונת הנכה איננה מהותנית לטבעו, אלא מובנית בתהליכים חברתיים . לראיה, לקויות מסוימות אינן מכוננות זהות נכה ( למשל, אבדן חוש הריח, קרי תַתרָנוּת ) ואילו לקויות אחרות נתפסות באופן ברור כביכול מאליו וכאילו – טבעי כסטיגמה המהווה גרעין התגבשות של זהות שונה, דהיינו נכה . בני אדם עם לקויות סובלים מהכתמת זהותם בסטיגמה מוחשית : הנכות משוּקעת בתוך זהותם הפרטנית עד כדי כך שהיא איננה ניתנת להפרדה מקיומם המוחשי, הנפשי והמוסרי : היא מחלחלת לתוך ישותם החברתית והפסיכולוגית . המשוואה של נכות עם זהות חברתית יוצרת קשר בל – ינותק בין הביולוגיה לבין 194 נוסף על כך, נדגיש שהמכנה המשותף בין בני אדם עם העצמי . לקויות הוא רופף למדי : מגוון רחב של תופעות שונות מכונן את נשאיהן תחת קטגוריה חברתית של "נכים", והסטיגמה ...
To the book |
|
|