מבוא

12 יהודה ( אודי ) כרמי מדוע העולים מצאו לנכון להביא את ציוד הסיוף שלהם לארץ שידעה קשיי קיום כה חריפים . לא קשה לדמיין עד כמה דרכם של העולים בימים ההם הייתה רצופה בתלאות ובמהמורות . יש לשער שהמטען שהעולים הורשו ויכלו לשאת עמם היה מוגבל, וודאי הותירו אחריהם רכוש רב, אבל אף על פי כן טרחו לשאת עמם תיק גדול ובו חרבות, מסיכות ברזל כבדות ומדי סיוף . מדוע לא ויתרו על כבוּדה זו כשם שנטשו רכוש, תרבות ואורחות חיים . תמיהה זו מהווה את גלעין המחקר של הספר הזה אשר דן בתפקיד שמילא הסיוף כפעילות פנאי מרכזית בקרב העולים, בשנים 1920 - ,1975 תפקיד שחרג מעבר להיבט הספורטיבי . התייחסותנו לסיוף תהיה, אם כן, אינסטרומנטלית . הנחת היסוד בבסיס המחקר היא שהסיוף הוא "משהו" שהוא יותר מ"שני אנשים הדוקרים זה את זה" . שאלת המחקר, מבנה הספר וכלי הדיון גזורים מהנחה זו . שורשיו של הסיוף נעוצים עמוק בתרבות האירופאית והוא נחשב לעיסוק שאפיין את האליטה החברתית . יהודים עסקו בדו – קרב ובסיוף כביטוי למאמצי ההשתלבות שלהם בחברה . הם ראו בהתייצבות לקרב נגד אנטישמיים אקט 1 לאחר של זקיפות קומה יהודית – לאומית ואישור להיותם אזרחים ...  To the book