|
|
162 בלה ליוש משפחות ששמה הם היו רגילים, וזה המשפחה שאני גדלתי בה, לבוא הביתה ולראות את אימא שלי בבית . בבית של ההורים שלי, שהוא בית חרדי לכל דבר, כשאנחנו היינו ילדים, האבא הוא זה שפרנס והאימא הייתה עקרת בית ששמרה עלינו . לא באנו הביתה והיינו צריכים לפתוח את הדלת [ . . . ] תמיד הייתה אימא מחכה בבית, הייתה אישה מאוד טובה, מאוד אינטליגנטית, אבל זה היה התפקיד שלה . ( שרה ) אני שואלת את שפרה אם הייתה ממליצה שגברים יצאו לעבוד ונשים תשבנה בבית : כן, כן חופשי [ … ] בהחלט הייתי רוצה, כי זה לא מקובל באף מקום בעולם שנשים תפרנסנה וכל הגברים ילמדו . כל הגברים ילמדו והנשים [ … ] אני מתכוונת שאף פעם בכל חברה נורמלית, אין דבר כזה, לא בחו"ל בארצות הברית, לא בארצות המערב ולא לפני השואה ולא היום . אין דבר כזה כמו בארץ, שכל הגברים יושבים ולומדים . לא כולם מסוגלים ללמוד . לא כל אלה בכולל באמת יושבים ולומדים . האם זה מצדיק את המאמץ הרציני באמת, מצד האישה, כדי שבעלה ישב ויפצח גרעינים בכולל ? אז למה כל אלה שבאמת לא לומדים ברצינות צריכים שהאישה תהרוג את עצמה, תתנסה בכל מיני ניסיונות ובאיזשהו שלב קצת תפקיר גם א...
To the book |
|
|